וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ פַרְעֹ֗ה כִּ֠י מָה־אַתָּ֤ה חָסֵר֙ עִמִּ֔י וְהִנְּךָ֥ מְבַקֵּ֖שׁ לָלֶ֣כֶת אֶל־אַרְצֶ֑ךָ וַיֹּ֣אמֶר ׀ לֹ֔א כִּ֥י שַׁלֵּ֖חַ תְּשַׁלְּחֵֽנִי׃
האָט פּרעה צו אים געזאָגט: אָבער װאָס פֿעלט דיר בײַ מיר, אַז אָט װילסטו גײן אין דײַן לאַנד? האָט ער געזאָגט: גאָרנישט; אָבער אַװעקלאָזן מוזטו מיך אַװעקלאָזן.
מצודת דוד
כי מה אתה. רצה לומר: וכי מה אתה חסר בהיותך עמי, בתמיה, ומדוע תבקש ללכת אל ארצך: